חברי הקבוצה – ידע בנדידה

חברי הקבוצה – ידע בנדידה

רבקה פלדחי, העומדת בראש פרויקט המחקר על נדידה של ידע, מלמדת היסטוריה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. תחומי המחקר וההוראה שלה הם ידע ואמונה בעת החדשה המוקדמת, זרמים אינטלקטואליים ברנסנס, קופרניקוס וגליליאו בהקשרם, חינוך למדע באירופה הקתולית, ותרבות הבארוק והמדע החדש. פרופ' פלדחי כיהנה כעמיתה במרכז סטנפורד למדעי הרוח (1987/8), במכון ללימודים מתקדמים בברלין (1988/9), במרכז המחקר הבינלאומי ללימודי תרבות בווינה (1994), במכון דיבנר ב-MIT (1995), במכון מקס פלאנק להיסטוריה של המדעים בברלין ( 2005-6;1997) וב-Collegium Helveticum של ETH בציריך (2001). בשנים 1998-1994 עמדה בראש פרויקט מחקר על "אירופה והמזרח התיכון: מושגי מפתח פוליטיים בדיאלוג בין תרבויות" במכון ון ליר בירושלים, בשיתוף המכון ללימודים מתקדמים בברלין. בשנים 2006-2004 ניהלה במכון ון ליר בירושלים את קבוצת המחקר על "רוסים בישראל".

——–

קרן אבו הרשקוביץ סיימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בן גוריון, בהנחייתו של נמרוד הורביץ. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בהיסטוריוגרפיה של המדע בעולם המוסלמי ובתיאור תהליך העברת הידע אל עולם האסלאם. עם סיום הדוקטורט, אבו הרשקוביץ נסעה לפוסט דוקטורט באוניברסיטת מקגיל. בשנתיים אלה היתה חברה בקבוצת מחקר Transmission, Translation and Transformation of Knowledge in Medieval Cultures, שעוסקת בהעברה של ידע, וכתבה על קבלת הידע הרפואי והתגבשות חוג הרופאים בחצר העבאסית. מחקריה עוסקים בהיבטים חברתיים ותרבותיים של רפואה בראשית העת העבאסית, דמותו של הנביא אדריס כנביא המדעים, ותורת האקלימים. במסגרת מכון מינרבה, אבו הרשקוביץ עוסקת בהתפתחות תורת האקלימים עם השתנות הזמן והמרחב, במיוחד אצל אבן ח'לדון.

——–

איילת אבן עזרא קיבלה את תואר הדוקטור ממכון כהן ובית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן הייתה עמיתת בתר-דוקטורט במכון למחקר והיסטוריה של טקסטים (IRHT-CNRS) בפריז. במוקד עבודת הדוקטור שלה ומחקריה, עומד שחזור השיח של מורי הפקולטה לתיאולוגיה בפריז של ראשית המאה השלוש עשרה אודות ידע והכרה והאופן שבו משתקפים בשיח זה ניסיונותיהם לעצב לעצמם עמדה וזהות מקצועית בתרבות התקופה. היא חוקרת את האוניברסיטה הימי ביניימית מבחינה מוסדית ותרבותית לצד מרכזי ייצור ידע נוספים, וכן תפיסות ופרקטיקות של טבע וסדר בעולם הסכולסטי, ובמיוחד שימוש בסכמות גרפיות לצורך בניית גופי ידע וארגונם.

——–

עפר אליאור הוא בעל תואר בוגר במדעי המחשב ובהיסטוריה כללית ותואר שני בהיסטוריה, פילוסופיה וסוציולוגיה של המדע, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר דוקטור במחשבת ישראל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במוקד עבודת הדוקטור שלו (2011) עומד 'רוח חן', חיבור פילוסופי-מדעי שנתחבר בידי חכם עלום שם במאה השלוש עשרה, כפי הנראה בפרובנס. העבודה בוחנת את החיבור גופו על רקע ההקשר הרעיוני והתרבותי המסוים שבו נתחבר, ובנוסף דנה במסירתו ובהתקבלותו בסביבות תרבותיות נוספות של יהודי אירופה וביזנטיון. פרויקט המחקרי העיקרי של ד"ר אליאור עוסק בקנון המדעי היהודי בשלהי ימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. הפרויקט חותר לזהות את החיבורים שהשתייכו לקנון זה, ובוחן את ההיבטים העיקריים של השימוש בהם כחיבורים בעלי סמכות בלימוד המדעים. תחומי מחקר נוספים כוללים בין היתר את המוסיקה של הגלגלים במסורת הפרשנית על 'מורה הנבוכים' לרמב"ם, וכן התפיסה של הצורה הגשמית במחשבה היהודית של ימי הביניים.

——–

מיכאל אלעזר – לשעבר מהנדס אווירונאוטיקה, עורך ספרי העיון בהוצאת "הד-ארצי/מעריב" ועורך כתב העת גליליאו – סיים בשנת 1999 לימודי תואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב (בהצטיינות). עבודת התזה שהגיש עסקה בתורת הקונפיגורציות של הפילוסוף והתיאולוג ניקול אורם (1382-1320). אלעזר הגיש זה לא כבר את עבודת הדוקטור שלו, שנכתבה בהדרכת פרופ' רבקה פלדחי ועוסקת במושג האימפטוס ובתורת התנועה של הפיזיקאי והמתמטיקאי הישועי אונורה פברי (1688-1608). אלעזר ממשיך לחקור, במכון מקס פלאנק להיסטוריה של המדע בברלין, את הפיזיקה של הישועים במאה ה-17.

——–

לינה ברוך הוסמכה כדוקטור בספרות יהודית-גרמנית על ידי אוניברסיטת אוקספורד. תחום התמחותה הוא בהגירה ספרותית ולשונית ובגלות של סופרים במחצית הראשונה של המאה העשרים. ספרה, שיראה אור בקרוב, Between German and Hebrew: The Counterlanguages of Gershom Scholem, Werner Kraft and Ludwig Strauss (De Gruyter & Magnes University Press), עוסק באופן התמודדותם הספרותית והלשונית של הסופרים הללו עם חווייתם את הפריפריה התרבותית טרום ההגירה ולאחריה. בפרוייקט משותף למכון מינרבה ע״ש פרנץ רוזנצוויג והארכיון הספרותי של גרמניה במארבך ניהלה דר׳ ברוך את תהליך המיון, התיעוד והמחשוב של ארכיון היינריך לווה בתל אביב. היא פירסמה מחקרים רבים על הכתבים המוקדמים של גרשום שלום, על סופרים גרמנים גולים אחרים, ועל כתיבה דו-לשונית לרבות תרגום-עצמי ושילוב לשונות. תחום המחקר העכשווי של דר׳ ברוך, יחד עם מרכז מינרבה למדעי הרוח, בוחן את הנדידה של ידע בפואטיקה של פאול צלאן, את תרגומה ואת אופן התקבלותה בתרבות הישראלית.

——–

מיכל ברוש מלצר היא בעלת תואר ראשון במשפטים מהמכללה למנהל, וסטודנטית לתואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. מחקרה עוסק בחיבורו של דקארט "רגשות הנפש", ובאמצעותו בוחן מחדש את הדואליזם הקארטזיאני בין גוף לנפש.

——–

ז'וזה ברונר מלמד באוניברסיטת תל אביב מאז שנת 1984. הוא פרופסור חבר במנוי משותף במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן ובפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, ומנהל תוכנית לימודים בינתחומית חדשה למשפטים ומדעי הרוח. מ-2005 עד 2013 הוא גם היה ראש מכון מינרבה להיסטוריה גרמנית, וכיום הוא עומד בראש מכון איב ומרק ביסן לחקר התודעה ההיסטורית, שם הוא עורך את כתב העת הבינלאומי Memory & History. יחד עם עו"ד יוסי חיות הוא הקים את הקליניקה המשפטית הראשונה לזכויות ניצולי שואה בשנת 2011, אליה הצטרפה עו"ד מורן שדה בשנת 2012. את קבוצת המחקר "תרפיה בתרגום: ידע, תרבות, פוליטיקה" שמתנהלת במסגרת מרכז מינרבה למדעי הרוח, הוא הקים יחד עם ד"ר גליה פלוטקין בשנת 2011. תחומי המחקר העיקרים של ברונר כוללים את יחסי הגומלין בין משפט, זיכרון וזהות, הממדים הפוליטיים של ההגות הפסיכואנליטית, הפוליטיקה של שיח הטראומה בבריאות הנפש, תיאוריות פסיכולוגיות על נאציזם ורצח עם, הגות מדינית מודרנית ועכשווית, ואת תולדות הענקת הפיצויים לניצולי שואה בישראל וגרמניה. ברונר השלים את התואר השלישי ב-St. Antony’s College באוקספורד, כיהן כעמית אורח במרכז ללימודי אירופה באוניברסיטת הרווארד, ובמרכז פרויד לחקר ולימוד הפסיכואנליזה של האוניברסיטה העברית. הוא לימד כפרופסור אורח באוניברסיטת נורת'ווסטרן, באוניברסיטת McGill, במרכז להיסטוריה של המאה העשרים של אוניברסיטת פרידריך שילר ביינה (גרמניה), ובמרכז ל"תולדות הידע" של הטכניון (ETH) בציריך. פרסומיו של ברונר יצאו לאור בעברית, אנגלית, גרמנית, יוונית, יפנית וספרדית.

——–

אסף גולדשמידט הוא מרצה בכיר בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. הוא עוסק ברפואה סינית ובהקשריה ההיסטוריים, הפילוסופיים והחברתיים. מחקריו מתמקדים בתמורות ברפואה הסינית בזמן שושלת סונג, בהשפעות שהיו לממשל האימפריאלי על ידע ופרקטיקה רפואיים, ובסטטוס של רופאים בתקופה זו. ספרו The Evolution of Chinese Medicine: Song Dynasty 960–1200 ראה אור בהוצאת ראטלדג' במסגרת סדרת מכון נידהם למחקר. בימים אלה עוסק גולדשמידט בהיסטוריה של הרוקחות באימפריה כמוסד רפואי אימפריאלי, ובהיסטוריה של המפגש הקליני בתקופת סונג-יואן. במסגרת פעילותו במרכז מינרבה חוקר גולדשמידט את ההעברה בזמן של ידע רפואי בתקופת שושלת סונג (1276-960).

——–

גל הרץ הוא בוגר האוניברסיטה הפתוחה ומכללת עלמא. עבודת המאסטר שלו עוסקת בתיאולוגיה ובפוליטיקה בהגותו של ברוך קורצווייל, וכעת הוא כותב את עבודת הדוקטור שלו על ביקורת השפה של קרל קראוס. מעבר לעבודתו האקדמית, הרץ מעורב בפרויקטים שונים המחברים בין אקטיביזם פוליטי לבין תיאוריה ביקורתית, ונמנה עם מייסדיו של מרכז למחשבה דו-לאומית. במסגרת מרכז מינרבה עוסק הרץ במעברים של ידע בין האסתטי, הפוליטי והתיאולוגי במחשבה היהודית-גרמנית בתחילת המאה העשרים.

——–

רעות הררי היא סטודנטית לתואר שני במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, ומחקרה עוסק בהיסטוריה של הרפואה ביפן. הררי סיימה תואר ראשון בהצטיינות יתרה בחוג להיסטוריה כללית ובחוג ללימודי מזרח אסיה, ובמהלך לימודיה למדה גם באוניברסיטת VIU שבוונציה. הררי נחשפה לתרבות היפנית מגיל צעיר וגרה ביפן במשך שנתיים וחצי, שבמהלכן למדה יפנית ועבדה כשנה בבית העליון של הפרלמנט היפני. האינטראקציה שלה עם יפן באה לידי ביטוי הן במחקר אקדמי, הן בקשרים מקצועיים והן בקשרים אישיים. התעניינותה בהיסטוריה של הרפואה החלה בסמסטר שבו למדה לימודי רפואה. במסגרת מרכז מינרבה היא תחקור את סיפורו של הנאוקה סיישו, רופא יפני, כמקרה מבחן של כניסת הרפואה המערבית ליפן בעת החדשה המוקדמת.

——–

נתנאל וולוך סיים את לימודי הדוקטורט שלו בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים (1998), ולימד במוסדות אקדמיים שונים בארץ. מחקרו עוסק בהיסטוריה אינטלקטואלית של המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, בתולדות היחס לבעלי-חיים ולטבע באופן כללי, בתולדות ההיסטוריוגרפיה ובתולדות הנאורות. הוא פירסם מאמרים בכתבי-עת אקדמים שונים, וכמו-כן כתב שני ספרים:Subjugated Animals: Animals and Anthropocentrism in Early Modern European Culture (Humanity Books, 2006); History and Nature in the Enlightenment: Praise of the Mastery of Nature in Eighteenth-Century Historical Literature (Ashgate, 2011). במסגרת מרכז מינרבה הוא חוקר מושגים של העברת ידע תרבותי בין עמים שונים בהגות של המאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה.

——–

רוני ויינשטיין סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטה העברית במחלקה להיסטוריה של עם ישראל (1995). בשנים 2001-2000 היה עמית מחקר במכון לחקר הרנסנס של אוניברסיטת הארוורד (וילה אי-טאטי, פירנצה). בשנים האחרונות היה עמית מחקר במחלקה להיסטוריה מודרנית ובת זמננו באוניברסיטת פיזה. פרסם לאחרונה (הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל-אביב, 2011) ספר העוסק בקשר בין הקבלה ותהליכי המודרניזציה בהקשר היהודי בעת החדשה המוקדמת. עוסק כעת בחיבורים המרכזיים של יוסף קארו כמכונני החוק היהודי המודרני.

——–

גור זק מרצה בחוג לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא סיים את לימודי הדוקטורט ב-2008 במרכז ללימודי ימי הביניים באוניברסיטת טורונטו. ספרו על "הטיפול בעצמי בהומניזם של פטררקה" עומד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. המחקר שיערוך במסגרת מרכז מינרבה עוסק בהשלכות הרוחניות של המפגש עם הכתבים הקלאסיים ברנסנס.

——–

רז חן-מוריס הוא יליד תל אביב, נשוי ואב לשלושה ילדים. חן-מוריס סיים תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך בלימודי היסטוריה ופילוסופיה של המדע בימי הביניים והרנסנס במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, שם סיים את לימודי התואר השני (בהצטיינות) ואת הדוקטורט בהדרכתם של פרופ' שבתאי אונגורו ופרופ' רבקה פלדחי. במהלך השנים לימד בבתי ספר תיכוניים, בקמרה אובסקורה, באוניברסיטת תל אביב, בעלמא מכללה עברית, בסמינר הקיבוצים ובבצלאל. כיום הוא מרצה בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן. תחום התמחותו העיקרית של חן-מוריס הוא היסטוריה של האופטיקה בימי הביניים והרנסנס בהקשרה התרבותי הרחב, ובעיקר תורת האופטיקה של יוהנס קפלר (1630-1571). הוא פרסם מאמרים בנושא בכתבי עת שונים (The Monist, Journal of the History of Ideas, Renaissance Quarterly). מחקרו במרכז מינרבה, שכותרתו "המאבק על שדה הראייה", עוסק במאבקים על החוויה החזותית בראשית המדע החדש.

——–

חנן יורן סיים לימודי תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטה העברית ולמד במסלול ישיר לדוקטורט במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. הוא מרצה במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. תחום המחקר שלו הוא היסטוריה אינטלקטואלית ותרבותית של העת החדשה המוקדמת, ובפרט של ההומניזם הרנסנסי. ספרו על כינון הזהות של האינטלקטואל האוניברסלי ועל הפרדוקסים המאפיינים זהות זו במסגרת ההומניזם הארסמיאני עומד לראות אור בתחילת 2010. נושא המחקר שלו במרכז מינרבה הוא "ההומניזם הרנסנסי והמודרניות: האינטלקטואל חסר השורשים וחוסר היכולת לעגן את הידע".

——–

עדו יעבץ מלמד במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. יעבץ סיים את לימודיו לתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, ואת התואר השני והשלישי סיים במכון כהן. עבודת הדוקטור שלו עסקה באוליבר הביסייד, והוא אף פרסם על אודותיו את הספר From Obscurity to Enigma: The Work of Oliver Heaviside, 1872-1889 (Birkhäuser, 1995). תחומי המחקר של יעבץ הם ההיסטוריה של הפיזיקה הקלאסית והיסטוריה של האסטרונומיה, והוא אף עוסק בתולדות הטכנולוגיה ובהיסטוריה של חקר החרקים במאה ה-19. במסגרת מרכז מינרבה, יעבץ עומד בראש קבוצה החוקרת את מעברי הידע והיווצרותם של רעיונות חדשים בפיזיקה של גלילאו.

——–

איוור לודלם מלמד יוונית עתיקה ולטינית בחוג ללמודים רב-תחומיים באוניברסיטת חיפה. עבודתו המחקרית מתמקדת בניתוח דיאלוגים אפלטוניים כדרמה פילוסופית ובשחזור הפילוסופיה הסטואית. מחקרו במרכז מינרבה משחזר הגירתם וקבלתם המפותלות של מושגים: למשל, דחף (impetus) וסבירות (probabile) מהמאה החמישית לפנה"ס עד למאה השמונה עשרה.

——–

צבי לנגרמן, יליד ארה"ב, נשוי ואב לשלושה, סיים תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת בוסטון ותואר שלישי בהיסטוריה של המדעים באוניברסיטת הארוורד. פרופ' לנגרמן עלה לישראל ב-1979 ועבד במשך שנים רבות בספרייה הלאומית כאחראי על קטלוג תצלומי כתבי יד במדעים ובפילוסופיה. ב-1997 הצטרף למחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן. במסגרת מרכז מינרבה מוביל לנגרמן את קבוצת המחקר על נדידת ידע באגף המזרחי של אגן הים התיכון. נושא המחקר שלו במסגרת הקבוצה הוא "יש"ר מקנדיה והמדעים".

——–

מרב מאק היא בעלת תואר דוקטור בהיסטוריה של ימי הביניים מאוניברסיטת קיימברידג'. נושא הדוקטורט שלה היה סוחרים בני ג'נובה בתקופת מסעי הצלב, והיא זכתה בעבורו בפרס לייטפוט להיסטוריה כנסייתית. בעקבות לימודי הדוקטורט היא זכתה במלגת ליידי דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. משנת הלימודים תשע"ב היא מלמדת בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית בירושלים סמינר מחקרי בנושא "נצרות עכשווית בארץ הקודש," ובאוניברסיטת בן גוריון היא מלמדת היסטוריה של ימי הביניים. בנוסף לפעילותה במסגרת מינרבה מרב מאק היא עמיתת מחקר במכון טרומן לחקר השלום באוניברסיטה העברית ובמכון ון ליר בירושלים. היא עמדה בראש קבוצות מחקר וערכה את הספר "שבויים", העומד לצאת לאור בקיץ 2013 על ידי מכון ון ליר ומרכז שז"ר. כמוכן, היא ערכה יחד עם סטיב קפלן גיליון מיוחד בנושא”Transnationalism and the Contemporary Christian Communities in the Holy Land”, שיצא לאור בכתב העת Journal of Levantine Studies וכן שימשה כעורכת משנה בספר Post-Subjectivity, בעריכת כריסטוף שמידט, אשר יצא לאור בשנת 2014 על ידי  Cambridge Scholars Publishing.

——–

דניאל מטיוק סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת תל-אביב בתכנית הלימודים הכלליים והבין-תחומיים ובחוג למדע המדינה (בהצטיינות). לאחרונה הגיש את עבודת המאסטר שלו, בהדרכת פרופ' רבקה פלדחי ופרופ' אלי פרידלנדר, שעסקה במחוות, באלגוריה ובבאלט החצרוני בראי הגותו של וולטר בנימין ונכתבה במסגרת מרכז מינרבה למדעי הרוח. פרט לכך, מטיוק הוא עורך מוזיקה בתחנות הרדיו גלי צה"ל וגלגל"צ וכן מרצה בתחום הרדיו במכללת ספיר ובמרכז הבינתחומי בהרצליה.

——–

רוני מירקין סיימה שלשה תארים באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון בפקולטה לאמנויות.  תחום המחקר שלה הוא תרבות חזותית, ותחום ההתמחות שלה הוא ההיסטוריה של הלבוש. התואר השני והשלישי עסקו בתקופת הרנסנס האנגלי ובפרשנות תרבותית על סמך פורטרטים ולבוש. נושא עבודת הדוקטור שלה: Be and Seem: Theatricality and Ambiguity in English Renaissance Costume . במכון מינרבה היא משתתפת בקבוצת הבארוק, ומחקרה עוסק באמנויות המופע בצרפת של המאה ה-17, במיוחד בדיאלוג בין סביבת חצר המלוכה ובין בתי הספר של היישועים, בהם התקיימו מופעי תיאטרון ובלט, בתקופת לואי ה-14. במשך שנים ארוכות לימדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב וכיום היא מלמדת במכללת שנקר. מירקין פרסמה מאמרים בכתבי עת שונים וכפרקים בתוך ספרים.

——–

אורי סלע הוא מרצה בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, בעל תואר מ.א. (בהצטיינות יתרה) מהתכנית ללימודי הדתות באוניברסיטת תל אביב ותואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון. עוסק בהיסטוריה אינטלקטואלית של סין הקיסרית המאוחרת, ובייחוד בתקופת המינג (1368-1644) והצ'ינג (1644-1911), והמעבר המורכב של סין אל התקופה המודרנית במהלך המאה העשרים. עבודת הדוקטורט של אורי, שכותרתה "Qian Daxin (1728-1804): Knowledge, Identity, and Reception History in China, 1750-1930", עוסקת באופני ההתהוות של ידע מאמצע תקופת הצ'ינג ועד לתקופה הרפובליקנית בסין, והקשר שבין תפיסות זהות וידע במהלך תקופה זו. בין היתר, בוחן אורי את הקשר שבין ידע מדעי והשינויים מרחיקי הלכת שחלו בו בסין, היסטוריוגרפיה, וקטגוריזציה של ידע לבין אינטראקציות בין-תרבותיות (עם יפן והמערב) ופנים-תרבותיות (בתוך סין) והשלכותיהן על תפיסות הזהות של הוגים שונים.

——–

ורד סקל סיימה את לימודיה לתואר ראשון בפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב, ואת לימודי את התואר השני והשלישי במחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן היתה עמיתת מחקר במרכז תקוה למשפט ולציביליזציה יהודית באוניברסיטת ניו יורק. תחומי המחקר שלה הם נקודות המפגש בין הגות יהודית מודרנית לתיאוריה והמציאות הליברלית. ורד היא מוסמכת לרבנות מטעם ההיברו יוניון קולג'.

——–

חן עירון הוא תלמיד לתואר שלישי במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב. הוא בוגר התוכנית למצטיינים בפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה של האוניברסיטה העברית ובעל תואר שני בהצטיינות ממכון כהן. עיקר עיסוקו בשאלות הנוגעות למתודולוגיה הכלכלית ולאופן בו זו משפיעה הן על הבניית הידע הדיסציפלינארי והן על מאפייני החברה המהווה את מושא המחקר של הכלכלה. אבל בעיקר – הוא מורה למתמטיקה עם התמחות בילדים בעלי לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז.

——–

אסף פדרמן הוא פוסט-דוקטורנט במכון מינרבה לחקר מדעי הרוח. הוא חוקר את ההיסטוריה של נדידת רעיונות ופרטיקות בודהיסטיים אל תוך הפסיכולוגיה במאה העשרים, עם דגש מיוחד על מדיטציה. אסף כתב את עבודת הדוקטורט בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ווריק (Warwick) על תפיסות של שליטה עצמית במדעים הקוגניטיביים ובפילוסופיה בודהיסטית. את התואר השני השלים בחוג לדתות באוניברסיטת בריסטול ואת התואר הראשון בתוכנית לתלמידים מצטיינים ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה. תרגומו לדהמפדה משפת הפאלי (Pali Dhammapada ) יצא לאור בהוצאת פרדס בשנת 2011; כמו כן פרסם מספר מאמרים בהיסטוריה ופילוסופיה של הבודהיזם, ופרסם חלופת מכתבים שנתגלתה בסרי לנקה בין הנזיר הבודהיסטי ניאנפוניקה תהרה ודוד בן גוריון.

——–

גליה פלוטקין עמרמי סיימה לימודי תואר שני בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ולימודי דוקטורט בבית הספר למדעי התרבות ומכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. גליה עוסקת במחקר אנתרופולוגי היסטורי של ידע ופרקטיקה של אנשי בריאות הנפש. היא מתעניינת בזיקות בין השיח הטיפולי לבין אתוס לאומי, דת ומוסר ובגורמים תרבותיים, פוליטיים ומוסריים המשפיעים על הופעתן של הפרעות/מחלות נפשיות חדשות בהקשרים היסטוריים ספציפיים. במסגרת מרכז מינרבה, גליה פלוטקין מרכזת (יחד עם פרופ' ז'וזה ברונר) את פעילותה של קבוצת מחקר "תרפיה בתרגום: ידע, תרבות ובפוליטיקה". מחקרה עוסק בתהליכי תרגום של הקטגוריות הפסיכו-טיפוליות ממרחב קליני למרחב פוליטי. מחקריה של גליה פורסמו בכתבי עת Transcultural Psychiatry ו- Social Identities.

——–

נווה פרומר הוא מוסמך בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב, וכותב כיום דוקטורט בNew School for Social Research העוסק בדקדוק הנורמטיבי של התיאוריה הביקורתית בשלביה השונים. פרומר הוא אחד מרכזי פעילות קבוצת המחקר "מדעי הרוח לאן," ומעורב גם בקבוצת הלקסיקון למחשבה פוליטית. מחקרו עוסק בתיאוריה פוליטית ותורת מוסר עכשווית, במגבלות המחשבה והשיח הליברלים לספק מושג הולם של אי-צדק לעידן הנוכחי ואל מול עלייתן של תנועות מחאה חדשות, ובאלטרנטיבה שמציעה מסורת המחשבה הניאו-מרקסיסטית במובנה הרחב.

——–

תמר צ'ולקמן מתמחה באמנות הרנסנס והבארוק בארצות השפלה ובחצי האי האיברי. תחום המחקר העיקרי שלה הוא אמנות אפימרית במאות ה-16 וה-17 בארצות השפלה, ספרד ופורטוגל. ד"ר צ'ולקמן למדה באוניברסיטאות של תל אביב, מדריד ומינכן, ובשנת 2006 הוענק לה תואר דוקטור באוניברסיטת תל אביב. היא זכתה במלגת נתן רוטנשטרייך לדוקטורנטים מצטיינים ובמלגת פרס דן דוד לחוקרים צעירים. פרסומיה עוסקים בסוגיות של תעמולה אזרחית וטקס, וכן בבעיות התיאורטיות של תיאור האמנות האפימרית והנצחתה באמצעות המילה הכתובה. המחקר הנוכחי שלה עוסק בהשפעתם ובתרומתם של הסוחרים להפצת האמנות האפימרית ברחבי אירופה ואל העולם החדש. ד"ר תמר צ'ולקמן מלמדת באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב.

——–

לי צ'יפמן למדה את לימודי התואר הראשון, התואר השני והדוקטורט (2006) באוניברסיטה העברית בירושלים, והיתה עמיתת קרייטמן לבתר-דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון בנגב (2008-2007). כעת היא עמיתת פוסט דוקטורט בקבוצת המחקר על נדידה של ידע במרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. לאחר כתיבת עבודת המאסטר על סיפורי בריאת האדם הראשון באסלאם וביהדות פנתה צ'יפמן לעסוק בהיסטוריה של הרפואה. תחום המחקר שלה הוא ההיסטוריה האינטלקטואלית והחברתית של הרפואה והמדע בארצות האסלאם, וספר המבוסס על עבודת הדוקטור שלה מתפרסם בימים אלה בהוצאת בריל, בכותרת The World of Pharmacy and Pharmacists in Mamlūk Cairo. במרכז מינרבה היא תחקור סוגים שונים של כתבי סתרים (צפנים וחיבורים אלכימאיים) במזרח התיכון בימי הביניים המאוחרים ובעת החדשה המוקדמת.

——–

עידית צ'יקורל היא תלמידת תואר שלישי בביה"ס לפילוסופיה ובמכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל-אביב. מחקרה עוסק בתורת ההמצאה של הפילוסוף שלמה מימון והוא נערך בהנחיית פרופ' גדעון פרוידנטל. עידית סיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ובלימודי נשים ומגדר (בהצטיינות) ותואר שני במכון כהן (בהצטיינות). עבודת הגמר שלה הוקדשה למושג המספר של מימון וביקורתו על טענת קיומם ואפשרותם של שיפוטים סינתטיים אפריורי.

——–

סתיו קאופמן, תלמידת דוקטורט במכון כהן באוניברסיטת תל אביב, ילידת תל אביב, נשואה ואם לתאומים. קאופמן סיימה תואר ראשון בפילוסופיה ותואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון בנגב (בהצטיינות יתירה), ולימודי תואר שני (בהצטיינות יתירה) במכון כהן. היא מתעניינת באופן היווצרותו של ידע מתמטי מחקרי בן זמננו כאלמנט תרבותי, חברתי, שמתקיים תמיד בתוך מדיום מטריאלי. עבודתה מתמקדת ב"אנתרופולוגיה" או "מחקר מעבדה" של מתמטיקה ומתמטיקאים, מתוך תפישה שמחקר אמפירי של "מדע בפעולה" יכול להוביל לתובנות חשובות לגבי האופנים בהם הידע המתמטי זוכה למעמדו כוודאי, הכרחי, אל-זמני ואל-מקומי. עבודת התזה שלה, בהנחייתם של פרופ' רבקה פלדחי ופרופ' ליאו קורי, עסקה בתהליכי התגבשותו והבנייתו של אובייקט מתמטי (טרנספורם דואליות) בתחום האנליזה הפונקציונלית בימינו, והראתה כיצד ידע מתמטי בכלל ואובייקטים מתמטיים בפרט מתעצבים, מתגבשים ומשומרים מתוך תנועה וסירקולציה של רעיונות, תחושות, טקסטים, אלמנטים מטריאליים, ואנשים. עבודת הדוקטורט שלה תעסוק בתחום הגיאומטריה האלגברית.

——–

שאול קציר הוא מרצה בכיר במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל אביב. קציר הרבה לפרסם על ההיסטוריה של הפיזיקה וטכנולוגיות קשורות בה במאות התשע עשרה והעשרים. בין הנושאים שבחן: תפקידם של מסורות וסגנונות מחקר והאינטראקציות ביניהן, סימטריה בפיזיקה, תיאוריות הסבריות מול הסתפקות בתיאור, ניסויים מדויקים, פיזואלקטריות, טכנולוגיות כוח חשמליות, תיאוריות היחסות ותיאורית הקוונטים. בשנים האחרונות קציר מתמקד בבחינת היחסים בין פיזיקה לטכנולוגיה. מאז סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב (2003), הוא נהנה ממלגות מחקר מהאוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, מכון לאו בק (לונדון), מכון מקס פלנק להיסטוריה של המדע (ברלין) וקרן אלכסנדר פון הומבולדט. מחקרו במרכז מינרבה בוחן את מעבר והשתנות הידע על פיזואלקטריות בין פיזיקה לטכנולוגיה ובין אתרים גאוגרפים ומוסדיים שונים, בתהליך שהוביל לפיתוח טכנולוגיות שימושיות כגון הסונר ושעון הקוורץ. בכתיבתו ספר קורס לאוניברסיטה הפתוחה על ההיסטוריה של המדע מיוון העתיקה למהפכה המדעית, קציר בודק ומציג בפני הקורא העברי את תהליכי מעברי הידע היווני אל העולם הערבי ובהמשך אל העולם הלטיני.

——–

אורי רוטלוי כתב את הדוקטורט שלו בפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב וכעת הוא עמית בתר-דוקטורט של קרן מינרבה באוניברסיטה החופשית של ברלין. תחומי העניין שלו כוללים אפיסטמולוגיה, תאוריות של מרחב, תאוריה פוליטית, פילוסופיה של היסטוריה וההיסטוריה של הפילוסופיה המודרנית. בעבודת הדוקטורט שלו הוא בוחן מחדש את היחסים בין קאנט לולטר בנימין דרך עיון במושגים ובדימויים המרחביים באמצעותם הם מתארים את המחשבה. הוא מפרש את ההתמקדות של קאנט באוריינטציה ואת זו של בנימין בדרך העקיפין ובסטייה כביטוי לשני מודלים של יחסים בין המחשבה לאידאי, האחד מבקש לבצר את מעמדו היסודי של הסובייקט ואילו השני מנסה לחרוג מיחסי סובייקט-אוביקט. כעת הוא מסב את הדיסרטציה לספר ומרחיב אותה לפרויקט חדש – מחקר השוואתי של תעייה בהיסטוריה של הפילוסופיה. בנוסף לכך הוא מתחיל במחקר הדן ביחסים מימטיים בין תאוריה ופרקסיס במסורת המרקסיסטית.

——–

סיני רוסינק עוסקת בהיסטוריה של המושגים ובמדעי הרוח הדיגיטליים (Digital Humanities). עבודת הדוקטורט שלה, "Criticus, Kritikos, Critick", נכתבה בהנחייתם של פרופ' ימימה בן מנחם וד"ר עמיאל ורדי ועסקה באופן שבו תפקדו המונחים הללו בהקשרי שיח שונים מן העת העתיקה ועד ראשית העת החדשה. בתוך כך עמדה על הדרכים שבהן מושגי מפתח משתנים ומתעצבים מתוך השימוש בהם. בתור עמיתת פוסט-דוקטורט ע"ש פולונסקי, היא עוסקת בהיסטוריה הסמנטית של המושגים ""Envy ו- "Invidia" בעת החדשה המוקדמת. סיני חברה בוועד המנהל של בית הספר הבינלאומי להיסטוריה של המושגים "Concepta" (http://www.concepta-net.org/objectives), והובילה במכון ון ליר בירושלים קבוצת דיון וסדנאות קיץ שיוחדו להיסטוריה של המושגים. היא עורכת את כתב העת Contributions to the History of Concepts (http://www.historyofconcepts.org/) היוצא במכון ון ליר בירושלים בשיתוף עם הוצאת ברגהאן (ניו יורק) והקבוצה הבינלאומית להיסטוריה של מושגים פוליטיים וחברתיים HPSCG. בעת האחרונה היא מובילה ומשתתפת בפרויקטים למדעי הרוח הדיגיטליים (לפרטים: www.thedigin.org/he).

——–

שוֹעִי רז, חוקר פילוסופיה ומדעים בימי הביניים ובתקופה הקדם-מודרנית ומנחה את הקהילה הלומדת התל אביבית של בית המדרש הפלורליסטי אֱלּוּל בירושלים. לשעבר, חוקר קבלה במרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה, אוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט שלו, שנכתבה בהדרכת פרופ' חנה כשר והוגשה ב-2013 לאוניברסיטת בר אילן, עסקה ביצחק אבן לטִיף – פילוסוף ומטפיסיקן בן המאה השלוש עשרה: עיון היסטורי-אינטלקטואלי. בין תחומי ההתמחות והעניין שלו נמנים נאופלטוניזם גרקו-ערבי-עברי בימי הביניים; מורה הנבוכים לרמב"ם ופירושיו העבריים המוקדמים; מקור חיים לשלמה אבן גבירול ומקורותיו הפילוסופיים הערביים; מיסיטיקה פילוסופית ומטפיסיקה בחוג ההשפעתהּ של הפילוסופיה הערבית בימי הביניים; אתיקה לברוך שׂפינוזה; אתיקה מדע וקבלה באירופה הקדם-מודרנית: אברהם כהן דה היררה, יוסף שלמה דלמדיגו ומשה חיים לוצאטו.

רבקה פלדחי; קרן אבו הרשקוביץ; איילת אבן עזרא; עפר אליאור; מיכאל אלעזר; לינה ברוך; מיכל ברוש מלצר; ז'וזה ברונר; אסף גולדשמידט; גל הרץ; רעות הררי; נתנאל וולוך; רוני ויינשטיין; גור זק; רז חן-מוריס; חנן יורן; עדו יעבץ; איוור לודלם; צבי לנגרמן; מרב מאק; דניאל מטיוק; רוני מירקין; אורי סלע; ורד סקל; חן עירון; אסף פדרמן; גליה פלוטקין עמרמי; נווה פרומר; תמר צ'ולקמן; לי צ'יפמן; עידית צ'יקורל; בתיו קאופמן; שאול קציר; סיני רוסינק; שועי רז.